פרנסה... פרנסה...
 בחיפוש מקורות-הכנסה כמעט אין תחום בו לא שלחו חברים את ידם.
 החל מעבודות-יעור בהרי-מנשה ועבודות-חוץ בנמל או בנקיון-בתים בחיפה ועד לגידול חזירים וארנבות. השנים הראשונות היו שנות עוני ומחסור ממש. כאמור, הקיבוץ יצא אל דרך-המלך, מרגע שנתפנו האדמות והועמדו לרשותו. כעת אפשר היה להתחיל לבסס גם את המשק החקלאי. (השינוי לטובה חל גם לא מעט בזכות שינוי במדיניות פרעון-הלוואות שהונהגו במדינה בכלל וגם בזכות השילומים מגרמניה, שהחלו להגיע בראשית שנות השישים). כיום הזורע הוא אחד הקבוצים המשגשים והמטופחים ביותר בארץ בכלל ובקבוץ הארצי בפרט.

אדמות העמק הכבדות היוו אתגר לחקלאים, ומאמץ רב הושקע בניקוז וטיוב הקרקע ובמציאת ענפי-החקלאות המתאימים. נסיונות ראשונים נעשו בגידולי מטעים, חלקם כעיבודי בעל, ללא השקיה באזורי הוואדי ומדרונות ההר מעל הקיבוץ. בשנים הראשונות במרכז הענפים שעליהם פרנסתנו - היה גן הירק. כן גדלו בשדותינו דגנים, שאחריהם במשך תקופה ארוכה גידול המלונים הביא את התרומה הגבוהה ביותר למשק. (בזכות שותפות מופלאה וארוכת שנים עם נתן רבינוביץ ז"ל מיוקנעם). את מקום המלונים, תפשו בהדרגה הכותנה וגידולי-השלחין, לצד בריכות הדגים - שכרייתן פתרה את בעיות הניקוז הקשות, איפשרה איגום והגדלת רזרבות-מים להשקייה וכמובן בכך נוסד ענף המדגה.
ענף חקלאי יציב מאד בהיסטוריה של הזורע, היא רפת-החלב, השומרת על רמת-רווחים חיובית קבועה במשך עשרות שנים, והוציאה מבין פרותיה אלופות ארציות בתנובת חלב (זכורה לטוב הפרה כנרת...). התפתחות התעשיה והשינויים בשוק העולמי הבהירו עם-השנים, כי שוב אין החקלאות מספקת משענת כלכלית יחידה לקיבוץ הגדל והולך. התעשיה החלה לתפוש מקום חשוב יותר במאמץ היצרני. הנגריה - המלווה את הקיבוץ מימי מאורעות 1936, בהם שימשה בית-מלאכה ביום ואולם שינה בלילה, הפכה עם הזמן ל"תעשית-רהיטים הזורע" (תר"ה), ששמה, הולך לפניה בארץ ובחו"ל. במשך שנים ארוכות התבסס המפעל על שותפות עם גבעת-עוז ושווק משותף עם שמרת, אך היסוד היה ונשאר: תר"ה.
היום עובר על המפעל תהליך הבראה, במגמה להעלות את רמת הרווחים. מפעל קטן ליצור יריעות פלסטיק "רוליו-שטרן" שנרכש בחיפה, הפך תחת השם "פלסטופיל" למפעל גדול, מהמובילים בתחומו בארץ ובחו"ל והוא מהווה משענת כלכלית רצינית לקיבוץ זה שנים רבות. תחילה היו אלה היריעות לחקלאות, פלסטיק המתכלה באור השמש (טוב לאקולוגיה!!!) ואריזות החלב, והיום עוסקים יותר במוצרים מתוחכמים כפלסטיק רב-שכבתי, פלסטיק מוליך-חשמל, אריזות למזון וכיוצא באלה. הודות למאמצי-פיתוח מתמידים תוך חיפוש מוצרים ואיכויות חדשים, מצליח המפעל להשאר בצמרת כל הזמן.

מאמצע העשור הקודם נעשים נסיונות להרחיב את הכתף הכלכלית של הקיבוץ. כך הוקם ב-1985 מב"א - המרכז לביקורת איכות, ענף שירות מתוחכם לתעשייה, שרכש לו מעמד מרכזי מכובד בארץ תוך שנים בודדות. ב-1991 קיבלנו הסמכה מהמעבדה הלאומית לפיסיקה (שהיא הגוף הגבוה ביותר בהירארכיה) ומחיל האויר האמריקני, מחיל האויר שלנו, מרפא"ל ומענקים אחרים... היום מוכר מב"א כנותן שירותי בקורת-איכות וכיול למפעלי התעשיה המתקדמים של רפא"ל, חיל האויר, חברות אמריקניות גדולות וכן מפעלי HI-TECK אחרים.

ענף המדגה - שאינו חדש בהזורע, חדר בשנים האחרונות אל השורה הראשונה של הענפים-ברוכי-ההכנסות. וזאת בעיקר בשלוחה המתמחה בגידול דגי-נוי ומוצרי-לוואי לבריכות, כשושני-מים וכדגים טרופיים. פרט לכח המשיכה שיש למוצריו רבי-היופי, המדגה מוכיח עצמו גם בתחום החברתי כענף המקנה לעובדים בו תחושת השתייכות והזדהות ובכך מסייע לקליטתם הטובה של צעירים רבים. במדגה מנסים למצוא שילוב בין ענף-חקלאי לבין ניהול וחשיבה תעשייתיים - וההצלחה מתבטאת בגידול התפתחות מתמידים.

למרות הרעת תנאי-השוק - ענף השלחין שומר על מעמדו כאחד ממקורות-הרווח של הקיבוץ. מקומה של הכותנה בסך הגידולים הצטמצם (מתוך כ-5000 ד' בסה"כ, שני-שלישים כותנה) ומושקע מאמץ בחיפוש מתמיד אחרי גידולים חדשים. במטרה ליעל ולנצל את הציוד המשוכלל הרב, יוצאים עובדי- השלחין לעבודת-חוץ בקטיף-כותנה ובעיבודים אחרים, ובכך מגדילים את ההכנסה. לול העופות הוא ענף חקלאי מהראשונים שהוקמו בקיבוץ. בעבר היה לול ביצים, אחר כך לול לבשר, והיום זהו לול-ממוכן לגידול פטימים.זהו ענף קטן, מתוחכם, הנאבק על מקומו, משנה את אופיו ועדין לא נאמרה המילה האחרונה בנושא. כרגע הלול מוחכר לקבלני-חוץ, עד שיוחלט מה ייעשה בו.

הפרדס - שהחל דרכו כפרדס משותף לקבוצי האיזור - "הדר העמק" - נשאר על מפת הענפים שלנו, למרות מגבלותיו כענף חקלאי - עתיר עבודה עונתית ותלוי ברווחיותו בגורמים לא-צפויים, כמזג-אויר ותנאי-שוק עולמי בקביעות מצוות וותיק ויציב, ולצידו צוות מתחלף של וכו'. הפרדס נהנה צעירים, לפני- ואחרי השירות הצבאי המוצאים בו בית, וכן מתנדבים ואולפניסטים מרחבי העולם. המשבר הכלכלי שפוקד את התנועה הקבוצית, הביא אותנו להשקיע מאמץ בארגון השירותים על פי עקרונות של רווח והפסד. הוחלט על קליטת-ילדים של מערכת-החינוך. נמכרים שירותים ללקוחות מבחוץ, כגון  קוסמטיקה, השכרת ציוד-תרבות לארועים, ענף הטקסטיל "שי-לי" המוכר את מוצריו, ועוד ועוד...

המשבר הכלכלי והחברתי, שעובר על התנועה ההתישבותית כולה, מוביל את הקיבוצים כולם ואותנו בכלל זה, למסכת-שינויים מרחיקי-לכת בתחומי חיים שונים, ולעיצוב מחדש של פני החברה ואורח-החיים בקיבוץ.