שלוש חברות-נוער שהתחנכו אצלנו בימי מלחמת-העולם ובשנים שאחריה, העשירו את המרקם החברתי של הקיבוץ בשלל גוונים ושפות. ראשונה נקלטה כאן קבוצת-נוער בולגרית, ממש בימי המלחמה. אחריה הגיעו ילדי-קבוצת "ארז", ילדים שברחו ב-1945 מסוריה ולבנון ועלו באופן בלתי ליגאלי. בית-במולדת היווה הקיבוץ עבור חברי "העוגן", קבוצת נערים ניצולי-שואה ופליטים מאירופה.

לקראת העליה על הקרקע יצאה בסתיו 1935, קבוצת חברים לחאן-תורכי בגבעות הרי-מנשה. משם החלו בהכנות להקמת הישוב, ובערב פורים שנת 1936,  ארבעה ימים לפני פרוץ המאורעות בארץ, התישבו באדמת הזורע - 40 חברים,  27 חברות ותינוקת אחת.

הבא להזורע ממקום אחר, מופתע לגלות כי הקיבוץ שוכן בתוך יער צפוף וירוק, המעורר אשליה כי הנך נמצא אולי באירופה. ובאמת, היער שניטע כולו בעבודת-חוץ לקרן-הקיימת ע"י חברי הזורע, גם הוא מקור נחת וגאווה ואחד ממאפייני איכות החיים שלנו. אבל, שלא יטעה הירוק-ירוק את הבא מרחוק: כל גוש היערות הפרוש על רכסי-הכרמל והרי-מנשה - כולו מעשה ידי- אדם. לרוב היו אלה חברי הקיבוצים שעבדו לפרנסתם בקרן הקיימת, ולחברי הזורע חלק נכבד בנטיעתו, שכן את אדמתנו שלנו עדין לא יכולנו לעבד.

ספורו של קבוץ הזורע אינו דומה לסיפורי-קבוצים אחרים. זהו הקיבוץ היחיד שנוסד ע"י בוגרי תנועת-הנוער היהודי-גרמני,  הוורקלויטה (WERKLEUTE). תנועה זו, שיצאה מתוך הקאמראדן (KAMERADEN), ראתה את יעודה בהכשרתם המקצועית של בוגריה, כדי שיוכלו להשתלב בחיים, בעלי אוריינטציה סוציאליסטית, היהודיים והכלליים בגרמניה.
צעירים אל קרובה לקומוניזם, קיוו למצוא אלטרנטיבה חדשה לקהילה היהודית המצויה. ואולם - כך הסתבר בחורף 1933, עם עלית הנאצים לשלטון נאלצה הנהגת התנועה להמיר חזון סוציאליסטי-יהודי בחזון סוציאליסטי-ציוני: בחורף הקשה של שנת 1933 הוחלט על הכנות מזורזות לעליה והקמת קיבוץ בארץ- ישראל.

הצניעות בכל הקשור לחיי היחיד והעדפת טובת-הכלל אפיינו את הקיבוץ והם שאיפשרו לחברים לעבור את תקופת-העוני ללא משברים-חברתיים וללא עזיבות רבות. (הוויתור הקולקטיבי של כל חברי קבוצת-המיסדים על השילומים והעברתם לרשות הקיבוץ, היווה תמיד ועדין מהווה, מקור גאווה ומופת לכל. גם בכך שונה הזורע מקבוצים אחרים...).
אחת ההגבלות הדרמטיות ביותר שגזרו תנאי החיים על החברים, הביאה להחלטה על האיסור ללדת ילדים - עד שירווח מבחינה כלכלית. קשה היום להעלות על הדעת קיבוץ שיעביר החלטה כזו, אך היתה לה חשיבות רבה בתקופה הראשונה. הזורע ניחן ביציבות חברתית רבה. קבוצת המייסדים הטביעה-חותם על אופי הקיבוץ בחמישים ושמונה שנותיו, בקבעה נורמות תרבותיות וחברתיות גבוהות מאד.

כבכל מערכת, גם בקיבוץ הילדים הם עיקר דאגתנו. תמיד היתה מערכת החינוך מסודרת ומטופלת. גם-אם ליוו אותה קשיי איוש בבתי-הילדים, הילדים עמדו בראש-סולם העדיפויות, מבחינת השקעה בבנין ומבחינת הדאגה לצרכיהם. בתי-הילדים נבנו ברווחה, והותאמו בכל זמן לצרכים המשתנים, בהתאם ליכולת הכלכלית של הקבוץ ובהתאם להשקפה החינוכית. במערכת החינוך שלנו כמה שלבים - ולכל אחד מבנה ארגוני שונה.

בתקופת הראשית - בעוד תנאי החיים קשים מאד, ורוב החברים עדין גרים באוהל או בצריף - הוחלט על הקמת מוזיאון. אוסף יקר-ערך של אוצרות המזרח הרחוק, נתקבל כירושה וכצוואה שהשאיר אחריו ידיד הקיבוץ ומצא את  מקומו ב"בית וילפריד ישראל". וילפריד ישראל, היה דמות מרכזית בפעולות- ההצלה של יהדות-גרמניה, בעת מלחמת העולם וקיווה כי אם יעבור את המלחמה בשלום - יוכל להצטרף לקיבוץ, אך הוא לא זכה לכך ונהרג במלחמה.

פרנסה... פרנסה...
 בחיפוש מקורות-הכנסה כמעט אין תחום בו לא שלחו חברים את ידם.
 החל מעבודות-יעור בהרי-מנשה ועבודות-חוץ בנמל או בנקיון-בתים בחיפה ועד לגידול חזירים וארנבות. השנים הראשונות היו שנות עוני ומחסור ממש. כאמור, הקיבוץ יצא אל דרך-המלך, מרגע שנתפנו האדמות והועמדו לרשותו. כעת אפשר היה להתחיל לבסס גם את המשק החקלאי. (השינוי לטובה חל גם לא מעט בזכות שינוי במדיניות פרעון-הלוואות שהונהגו במדינה בכלל וגם בזכות השילומים מגרמניה, שהחלו להגיע בראשית שנות השישים). כיום הזורע הוא אחד הקבוצים המשגשים והמטופחים ביותר בארץ בכלל ובקבוץ הארצי בפרט.

רשימת ספרים ופרסומים של חברי קיבוץ הזורע